דחיית ערעור על גז"ד שניתן בעבירת חברות בהתאחדות בלתי מותרת ועבירות נוספות

השופט אל"ם א' בן-טובים :

המערער הורשע, על בסיס הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשלוש עבירות: בחברות בהתאחדות בלתי מותרת, על שחודשיים לפני מעצרו בתיק זה ביום 20.6.06, הצטרף לארגון החמא"ס, והסכים להקים חוליה שתפעל לייצור חומרי נפץ ולבצוע פיגועים בחבל עזה ובשטחי מדינת ישראל. המערער גייס לחוליה האמורה אחר בשם עמאר זידאן וקיבל לידיו סרטים לייצור חומר נפץ, בעבירה של פגיעה בבטחון האזור בכך שערך שורה של בירורים לשם קבלת חומרים כימיים לבדיקת דרכים להחדרת החוליה לישראל לצורך פיגוע, וכן בעבירה של קשר לגרימת מוות בכוונה וזאת לאחר שהוצע לו על ידי אחר בשם ראמי אבו שלבאיה (להלן: ראמי), לתכנן בצוע פיגוע התאבדות והמערער הסכים לכך.

הודאת המערער נעשתה במסגרת הסדר טיעון פתוח, לפיו ביקשה התביעה להטיל עליו עונש שלא יעלה על 45 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עונש מאסר מותנה.

בימ"ש קמא ראה בסדרת המעשים שיוחסו למערער ואשר בהם הודה, כמסכת אחת ועמד על החומרה היתרה שיש בעבירות האמורות. באיזון כלל השיקולים מצא בימ"ש קמא להטיל על המערער עונש של 45 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ו-25 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום צאתו מן הכלא.

בערעור התמקד הסנגור המלומד בטענה כי העונש המרבי שהושת על המערער אינו מתיישב עם עונש של 32 חודשי מאסר בפועל שהוטלו על ראמי שותפו לעבירה של ביצוע עבירת הקשר לגרימת מוות וכן בכך שביהמ"ש קמא מצא להחמיר בעונשו בהעדר השמעת חרטה. הסנגור התרעם על כך שבית המשפט קמא נתן משקל לחוסר חרטה ועל הסטייה מעקרון האחידות בענישה.

התובע התנגד להקלה בעונש והדגיש כי נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על חברות אקטיבית בארגון טרור, בהקמת חוליה צבאית לייצור חומר נפץ ולצורך ביצוע פגועים וקשירת קשר לגרימת מוות.

העונש של 32 חודשי מאסר בפועל שהוטל על שותפו של המערער ראמי, נקבע בהתאם לעסקת טיעון סגורה וזאת בגין הרשעתו בשתי עבירות. עונש זה אינו חמור.לעומתו המערער הורשע בעבירה נוספת של פגיעה בבטחון האזור בכך שפעל להכשרת החוליה לשם ביצוע פיגוע התאבדות והחדרתה לישראל חלקו במעשים בהם הואשם יחד עם שותפו יותר גדול כולל את העבירה הנוספת בה הורשע ומעשיו יותר חמורים.

חרטת נאשם יכולה להוות עילה להקלה בעונש אך אין באי חרטה כדי להצדיק החמרה בו. משמצאנו כי מידת העונש הולמת את נסיבות המקרה אין ממש בטענת הסנגור כאילו אי החרטה גרמה להחמרה בעונש.

לפיכך לא מצאנו שיש מקום להתערבותנו במידת העונש. הערעור נדחה.

הנשיא אל"ם א' משניות :

אני מסכים.

השופט אל"ם ד' פרידמן :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט אל"ם אלי בן-טובים.

ניתן והודע היום, 24 במרץ 2008, י"ז באדר ב' התשס"ח, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט

רמ"שית: לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: